זיתים

בסקרים שערך המכון לפריון העבודה על מסיק זיתים, נמצא כי שימוש ביריעות, למסיק, חוסך כמעט חצי (40%) מכמות העבודה, מכיוון שבמסיק לשמן לא חשוב מראה הזית, כי מסיק לשמן נעשה בחבטות מקל. (פארראט פה בלי דגש. בערבית) הנחנו, כי החיסכון יכול להגיע מעל 90 אחוז. ולמרות זאת, לא הצליחו המדריכים, של משרד החקלאות, לשכנע את הערבים, להשתמש ביריעות במסיק הזיתים. לכן פנו: משרד החקלאות וארגון מגדלי הזיתים, למכון לפריון העבודה בבקשה לבדוק: למה הערבים לא משתמשים ביריעות למסיק. במכון מינו אותי לראש הצוות. ומאחר שהערבית שלי הייתה בסיסית בלבד, צרפו אלי את שאול אדלר, דובר ערבית מהבית (נולד ב"מסחה" כפר תבור) המדריך של משרד החקלאות אמר לנו שמצא עבורנו משק בכפר "מכר" בקיבוץ של שחאדי, למה קיבוץ? כי משפחת שחאדי החליטה, כי במקום לחלק את הנחלה, בין הבנים .הם ימשיכו לעבד אותה יחד ויתחלקו ברווחים. יש לזכור כי הסיפור היה שנים ספורות לאחר ביטול הממשל הצבאי ולא הייתה אהבה רבה ליהודים. משיחות ששאול קיים בכפר, הוברר כי שחאדי נחשב ל"משתף" של היהודים. ושאול ואני: "מרגלים של מס הכנסה". אבל בכרם הזיתים התייחסו אלינו כאל אורחים, לפי מיטב המסורת. באותה תקופה הופיע בארץ, הרדיו טרנזיסטור, וכמה מהם ניגנו בכרם, נשים עם קפה ערבי, פינקו אותנו, כל היום. באותו שבוע שמעתי מוזיקה ערבית, ושתיתי קפה ערבי יותר מאשר בכל חיי עד אז. השאלה הראשונה ששאלנו הייתה: למה לא יריעות??? והתשובה הייתה: "מהיריעות מקבלים זיתים מעורבים בעלים" ובטחינת זיתים עם עלים מקבלים שמן מר. ולכן אוספים את הזיתים אחד אחד, מהקרקע ,ולכן אין טעם ביריעות. מסקנה: שימוש ביריעות מחייב: הפרדה בין זיתים לעלים. בנינו נפה מכנית שמאפשרת לקבל שק של: "זיתים ללא עלים" תוך דקות. ברגע זה, נפתרה הבעיה: "לקחת את הזיתים לגורן" חקלאים שבמשך דורות, הפרידו בגורן חיטה ,שעורה ואפילו סומסום, מהתבן והמוץ, הבינו שהפרדת זיתים מעלים היא "משחק ילדים". והפרידו זיתים מעלים בעזרת הרוח ובנפות מסוגים שונים ונקבע הכלל: מסיק זה: יריעות למסיק, מהיר ויעיל. ו"גורן" לסילוק העלים. וכך "כאש בשדה קוצים" תוך יומיים שלושה לא נשאר בכל הגליל ערבי אחד שלא השתמש למסיק הזיתים ביריעות. (להשלמת התמונה. לא היו אז יריעות פלסטיק, והשתמשו, בשטיחים, כולל אהלים, ישנים, וברזנטים.) הבעיה נעלמה. הערבים משתמשים ביריעות שחאדי, שהפך מ"משתף" ל"חלוץ, ופורץ דרך"גמל לנו בארוחה מלכותית, מפאר המטבח הלבנוני שאול ואני נפטרנו מכתיבת דו"ח סיכום (המזמין ויתר) ואני, ממרחק הזמן, רואה בפרויקט זה את הפרויקט הכי מועיל בו השתתפתי